קריאה לאנשי האור
אני עכשיו במצפה.
הופעתי אתמול עם ההצגת ילדים שלי (עשיתי הצגת ילדים) בשדה בוקר,
ואז הדרמתי עוד קצת כדי להשאר במצפה בלילה עם חברים.
במקרה הספקתי בול להופעה של חברה (עידן לי המעולה),
שהגיעה לפה מהמרכז בזמן המלחמה,
ופגשה פה מוזיקאים פליטים אחרים,
שניגנו ביחד כי לא היה משהו אחר לעשות —והנה עכשיו הם מופיעים.
היא ארחה שם עוד זמרת שכתבה דואט עם שני חברים איראנים,
שעכשיו הם לא בקשר,
והיא שרה בפרסית את הבית שלהם.
לשיר קוראים ״אני אתה״.
אחרי ההופעה הזו
הלכתי להופעה אחרת שהפכה להיות ג׳אם.
מוזיקאים צעירים עולים לבמה אחד אחד,
כל אחד עם הקטע שלו,
מעיפים את המקום, משמחים את כולם.
וראיתי איך היצירה, המוזיקה, החופש — הם כמו כוח נגדי למלחמה.
שרק מתחזק בזמנים קשים,
ושומר על השער להשראה פתוח.
זה קל להתייחס ליצירה כמשהו שולי,
זה קל לעשות את זה במיוחד ליצירה שלנו —כאילו לא יהיה כזה נורא אם היא לא תצא לעולם.
אבל בתכלס —אם ניקח מהעולם את היצירה, את השירים, את הריקודים,
זה כבר לא יהיה עולם של בני אדם.
עוד לפני כל ההתפתחות הטכנולוגית והקדמה —
בני האדם התאספו בשבטים,
רקדו ושרו,
ואלו לא היו סתם שירים
ככה הם התחברו לבריאה, לאלוהים שלהם
ככה הם יצרו קהילה, התאחדו, ונטענו.
היצירה שלך משאירה את השער לשמיים פתוח —
לעצמך ולאחרים.
יש ליוצר תפקיד לא לתת לעולם להידרדר לתהום ציניות וחושך. כיוצרים, אנחנו הלב הפועם של היופי בעולם, של התרבות, של ריבוי הדעות, ושל החתירה לאמת.
ואם אתה זונח את הצד הזה בתוכך —לא רק שאתה סוגר את הדלת לשמיים לעצמך,
אלא אתה גם סוגר אותה קצת לאחרים.
עוד דלת שנסגרת, עוד נפש שנשארת אילמת.
אני רוצה להגיד לכם
ללכת אחרי רחשי ליבכם ולא לפחד.
דרושה התעוררות של השראה, אחרת תהיה פה בצורת.
ולשם כך אני מקיים מפגש מחתרתי בזום
שבו נעבור על החשיבות העמוקה של היצירה שלנו
והתפקיד שלנולשמר את החיבור בין שמיים לארץ,
ולהשאיר את שערי ההשראה פתוחיםכדי שכולם יוכלו להיכנס.
כולם מוזמנים — זה ללא תשלום, ביום שני 19:00-19:40, רק צריך להירשם פה.
מקווה לראות אתכם שם
עד אז שיהיה סופש שקט
דניאל