אפילו בימים שהגוף שלנו רגוע יושב כל היום על כסא מרופד מאיקאה אנחנו עדיין יכולים לסיים תיום מוטשים למה? הסחות דעת.

התודעה לא יכולה לחוות משהו שהיא לא מוכנה לחוות. בדיוק כמו שתפוז לא יכול להופיע לפני שהוא מוכן להופיע. שכל התנאים הדרושים מתקיימים - התפוז יצמח.

הנה שלושה דברים שאני עושה שמקלים על היצירה שלי ונותנים בוסט להשראה

יש תמיד חוסר ודאות לגבי העתיד הרחוק והקרוב ולא רק בזמן מלחמה, אלא גם בימים של שלום.

יש כל כך הרבה כישרון סביבי. אני זוכה לעבוד ולהכיר כל כך הרבה אמנים מוכשרים. חלקכם אפילו גאונים בהגדרה. אבל למרות הכישרון הגדול, הם עדיין מתקשים להתניע. אז אני רוצה להעלות פה שלושה דברים שעוצרים בעדם לקבל את ההכרה שהם ראויים להם. דוחים כי לא מרגישים מוכנים זה אף פעם לא מרגיש שאנחנו מאה אחוז מוכנים. אז לא לצאת לאור כי אנחנו ״עוד לא שם״ זה בור ללא תחתית. עצה שלי - הדבר הזה שאתם רוצים לעשות - תקבעו אותו ביומן ואז תעבדו אחורנית לפי זה. קודם לקבוע. תקבעו וזה יסתדר. כמו הריון. בעוד

אני הולך לקחת את התודעה שלכם צעד־צעד, מהמקום שבו היא נמצאת כרגע, אל מקום שבו יש אופציה ליצירה והשראה. הצעד הראשון — להחזיר לעצמנו את הכוח יש מלחמה בחוץ. היא קשה והרסנית בסדר גודל בלתי נתפס. וזה מרגיש כאילו אין לנו שום כוח מול הדבר הגדול הזה. זה מרגיש כאילו אנחנו חייבים להיות מתוסכלים ומיואשים יש לנו צידוקים לזה - אנחנו אומרים - תראה איזה מגעיל בחוץ איך אפשר לא להרגיש לחץ ממה שקורה. זה כאילו לבחוץ יש את כל הכוח, ולנו אין כוח בכלל. אבל בדיקה עמוקה יותר תראה שזה לא נכון. אנחנו ת