איך להפסיק את המלחמה

אני הולך לקחת את התודעה שלכם צעד־צעד, מהמקום שבו היא נמצאת כרגע, אל מקום שבו יש אופציה ליצירה והשראה.

הצעד הראשון — להחזיר לעצמנו את הכוח

יש מלחמה בחוץ.

היא קשה והרסנית בסדר גודל בלתי נתפס.

וזה מרגיש כאילו אין לנו שום כוח מול הדבר הגדול הזה.

זה מרגיש כאילו אנחנו חייבים להיות מתוסכלים ומיואשים יש לנו צידוקים לזה -

אנחנו אומרים - תראה איזה מגעיל בחוץ איך אפשר לא להרגיש לחץ ממה שקורה.

זה כאילו לבחוץ יש את כל הכוח, ולנו אין כוח בכלל.

אבל בדיקה עמוקה יותר תראה שזה לא נכון.

אנחנו תמיד יכולים לבחור איך להגיב.

זה אמנם מסוג הדברים שיותר קל להגיד מלעשות, אבל עדיין זה נכון.

תמיד יש לנו יכולת לבחור איך להגיב ממש עכשיו - למאזין היקר יכול לבחור להזיז את התודעה למקום נעים יותר.

התודעה היא זו שמחליטה איך אנחנו חווים דברים, ואיך אנחנו מרגישים, והיא בידינו.

עכשיו, אני לא אומר שבואו כולנו נצא לרחובות

ונרקוד הורה בשמחה ונתעלם מהמצב, ופשוט נשמח מבוקר הלילה.

מה שאני כן אומר זה שאפשר להרגיע את רמת הלחץ ורמת החרדה

ולהגביר את רמת הביטחון והשקט ברגע שאנחנו מחזירים לעצמנו את הכוח.

נותנים פחות כוח לבחוץ, ויותר כוח לבפנים.

ככה לנסיבות החיים יש פחות כוח לטלטלו אותנו.

ככה אנחנו מחזירים לעצמנו את הכוח.

צעד שני — קבלה

הדבר המעניין שקורה הוא זה:

יש מלחמה בחוץ,

ואז נוצרת גם מלחמה בפנים.

ההתנגדות, הסטרס, המרמור — יוצרים בתוכנו חוסר שקט.

סכסוך פנימי, בלתי פוסק.

אפשר להגיד שזה אנושי ונורמלי.

אבל כדאי לשאול רגע שאלה פשוטה:

האם המלחמה הפנימית הזאת עוזרת למישהו?

ברור שלא.

היא לא עוזרת לאף אחד, והיא גם לא משנה את המצב בחוץ.

המלחמה הפנימית היא המלחמה שאנחנו צריכים לסיים.

אם אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב,

להיות באלמנט שלנו ולהשאר יצרתיים,

אין לנו סיכוי לעשות את זה שיש כל כך הרבה מלחמה בפנים.

אז איך מסיימים את המלחמה הפנימית?

התשובה פשוטה — אבל עמוקה.

מסיימים אותה על ידי קבלה.

קודם כל — אנחנו מקבלים את מה שקורה בפנים:

את התחושות הלא נעימות.

את המתח, את העצב, את הפחד.

איך זה מרגיש לקבל את כל מה שקורה בפנים?

הקבלה מפוגגת את הסכסוך כמו מים רותחים שממיסים קרח.

ואז אפשר גם לקבל את מה שקורה בחוץ.

לקבל לא אומר להסכים עם זה,

לקבל לא אומר להיכבות מול זה ולהפוך להיות אפטי.

זה אומר להשאר שקט מול זה.

פשוט לקבל שזה המצב כרגע.

וזה יכול לרדת עמוק.

צעד שלישי — ריכוז

עכשיו, זה לא מספיק לייצר קבלה לרגע ואז להמשיך הלאה לדבר הבא.

זה לא משאיר חותם עמוק מספיק בתודעה.

כדי שמשהו באמת ישתנה בתוכנו, התודעה צריכה להיספג בקבלה.

וכאן נכנס הריכוז לתמונה.

אחרי שמעלים איכות של קבלה, אנחנו מתרכזים באיכות הזו.

מפסיקים לרגע את כל הפעילות המנטלית, ונשארים עם הקבלה.

זה בעצם מדיטציה.

ככה היא עובדת.

היא מרגילה את התודעה לאיכות מיטיבה,

וככה לאט לאט מצב התודעה משתפר.

בקורס שלי “תודעת חופש” אנחנו עובדים עם העיקרון הזה הרבה.

הגברת היצירה וההשראה לא רק דרך רעיונות או תרגילי כתיבה,

אלא דרך אימון בתודעה עצמה.

בדיוק כמו שמתרגלים שריר בגוף,

כך אפשר גם להרגיל את התודעה.

שהכוח שלה יהיה איתנו ולא יפעל נגדנו.

אם זה משהו שמעניין אתכם, אני פותח קבוצה חדשה - לראשנה בזוםבסוף החודש (29.3) - חמישה מפגשים שמעוצבים לעזור לכם להגשים את הרעיונות שלכם.כל הפרטים כאן: www.danielkoren.com

במקום שהתודעה תמשול עלינו —

אנחנו מושלים עליה.

ומהמצב הזה

היצירה היא בלתי נמנעת.

צעד רביעי — חידוש אנרגיה

מלחמה פנימית, כמו מלחמה חיצונית,

שואבת המון אנרגיה.

זה מעייף להיות בסכסוך עם החיים.

זה מעייף להיות בלחץ.

זה גוזל מאיתנו המון כוח.

קבלה מסיימת את המלחמה הפנימית.

ובכך משחררת את האנרגיה שבוזבזה על המאבק.

ופתאום יש מאגר של אנרגייה בתודעה שהופך להיות זמן לדברים אחרים.

ואפשר לתעל אותה לכתיבה, לנגינה, ללראות דברים אחרת.

לביטחון עצמי, לאומץ, כשהתודעה כבר לא עסוקה במאבק — נפתח מרחב לדברים אחרים.

ובתוך המרחב הזה,

היצירה יכולה להתחיל לבעבע שוב.